בנם הבכור של מרים ואלי. נולד ביום כ"א באייר תשמ"ח (8.5.1988) באשדוד. אח גדול לשישה - דניאל, אוריאל, נתנאל, ישראל, תאיר וקוטי.

שלמה יהונתן, שכונה בפי כל שלומי, גדל והתחנך באשדוד, למד בבית ספר יסודי בעיר ובישיבה התיכונית "בני עקיבא נווה הרצוג" השוכנת סמוך לאשדוד, בין המושבים בני דרום וניר גלים.

ילד חייכן ושמח, רגיש, ביישן וצנוע, מבריק ומצטיין בלימודים.

לאחר סיום לימודיו בישיבה התיכונית, עבר שלומי ללמוד בישיבת ההסדר בשדרות.

ב-2008 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל. הוא היה לוחם אמיץ ומקצועי שביצע כל משימה במסירות והפך לדמות משמעותית בפלוגה.

אחרי השחרור, טס לטיול במזרח, שם הכיר את בלומה מלכה (מלכי). השניים התאהבו והחלו לחלום על עתיד משותף.

עם חזרתם מהטיול, החל שלומי ללמוד לתואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת "בן-גוריון בנגב" בבאר שבע. לאחר סיום התואר, המשיך ללימודי שמאות מקרקעין. אביו סיפר כי על אף שאמרו לו שמדובר בתחום מורכב ולא קל, שלומי האמין בעצמו, התמיד בלימודים ועבר את כל המבחנים בניסיון הראשון, כשבמקביל הוא ומלכי מתכננים את חתונתם. המבחן האחרון בתואר נערך יום לפני החתונה, וגם אותו שלומי עבר בהצלחה.

לאחר שהוסמך, התחיל לעבוד כשמאי מקרקעין בעיריית תל אביב ושם זכה להערכה רבה בזכות מקצועיותו, מסירותו ואופיו הנדיב.

ב-2022 ילדה מלכי את יהלי, בתם. שלומי אהב את אשתו ובתו בכל ליבו, והזמן שבילה איתן היה חשוב לו יותר מכל.

גם להוריו ולאחיו היה קשור מאוד ושימש כאח גדול תומך ומגונן. אימו נהגה לכנות אותו "עמוד התווך של הבית". תמיד התעניין באחיו ואחיותיו הקטנים, דחף אותם קדימה, דאג לכל צרכיהם והתייצב לעזרה בכל עת שנזקקו לו.

הוא היה איש של אנשים שאהב וכיבד כל אדם והתחבר לכולם, ללא קשר לזהותם ולדעותיהם. שאיפתו הייתה לאחד, לחבר, להשכין שלום, להרבות אהבה, ולהמעיט בכעס.

חבריו תיארו אותו כ"מטר תשעים של שמחה וכריזמה", עם חיוך ענק שהאיר על כל סביבתו. אדם של נתינה וחסד, ראשון להושיט עזרה ולתת עצה טובה, וחושב תמיד על טובת האחר לפני טובתו שלו. הוא סלד מצביעות ומחוסר צדק, היה דעתן מאוד ובעל עקרונות ותמיד אמר את שעל ליבו, אך מעולם לא עשה זאת בהתלהמות. התנהלותו הייתה רכה ועדינה, ודעותיו נאמרו בנחת והוסברו בצורה מעמיקה. בשל כך, הצליח לא פעם לשכנע את מי שהתנגד לו בתחילה.

לאורך כל חייו שלומי אהב כדורסל. הוא אהד את קבוצת "מכבי תל אביב" וחלם לצפות בה משחקת בגמר ה"יורוליג" – ליגת הכדורסל האירופית לקבוצות אלופות. טיולים בארץ ובחו"ל היו אהובים עליו במיוחד, והוא הרבה לטייל עם מלכי ויהלי, עם שאר המשפחה ועם חבריהם. בעיקר נהנה לשהות בטבע, לראות נופים מרהיבים ולהכיר אנשים ותרבויות.

הלימוד, ההתפתחות והחתירה למצוינות היו חלק בלתי נפרד מחייו. תמיד ידע מה הוא רוצה, חשב בגדול והתקדם בנחישות ובעקביות ליעדים שהציב לעצמו. בכל אשר עשה, שמר תמיד על ערכיו ועל מידותיו הטובות, ואת מה שדרש מאחרים ידע לדרוש קודם כול מעצמו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

שלומי הוקפץ למילואים עם פרוץ המתקפה. הוא שירת כלוחם בגדוד 9207 של חטיבה 16 (חטיבת "ירושלים"), והשתתף במספר סבבי לחימה ברצועת עזה, אך לא סיפר על כך לקרוביו על מנת שלא להדאיג אותם.

בתחילת 2024 הלכה אימו לעולמה ממחלה קשה. שלומי כאב עמוקות את לכתה, ועשה כל שביכולתו על מנת לתמוך באביו, באחיו ובאחיותיו. חודשים ספורים לאחר מכן נפטר חמו, אביה של מלכי, ושלומי התייצב מיד לתמוך בה ובמשפחתה. גיסו, יאיר, אחיה של מלכי, סיפר: "ראינו שגם אצלנו ידעת להיות האח הגדול. בלוויה של אבא שלי, היית תמיד בזווית העין כדי להביא לנו מים. איפה שאנחנו לא תפקדנו, אתה היית שם".

זמן קצר לאחר מכן, נקרא שלומי לסבב מילואים שלישי, כשבמקביל התבשרו הוא ומלכי שהיא בהריון שני. כשסיפרו על כך למשפחה, אביו ניסה לשכנע אותו לוותר על המילואים הפעם, אך שלומי התעקש ואמר: "אם אני לא אלך גם אחרים לא יבואו, ואנחנו צריכים לחסל את המחבלים האלה. אני לא עוזב את הפלוגה שלי, אני ממשיך איתם עד הסוף".

הוא אהב את המדינה ואת עם ישראל, האמין שעל כולם לתרום לחברה ככל יכולתם, ללא תמורה, וכך עשה.

ביום ראשון, 25.8.2024, לקח חלק בפעילות מבצעית לאיתור מנהרות ותשתיות חמאס בשכונת זייתון בעזה. במהלך הפעילות, שלומי נפגע מפיצוץ ונהרג.

רב-סמל ראשון שלמה יהונתן (שלומי) חזוט נפל בקרב ביום כ"א באב תשפ"ד (25.8.2024). בן שלושים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו אישה בהריון, ילדה, אב ושישה אחים ואחיות.

חמישה חודשים אחרי נפילתו ילדה מלכי את בנם השני, ארי.

"אני כבר מתגעגעת לצחוק ולחיוך השובב, לעצות החכמות, ליציאות המשותפות, לשבתות ביחד", ספדה מלכי בלווייתו של שלומי, "אהבה שלי אתה, האיש הכי מיוחד שזכיתי להכיר, אהוב על כולם. בכל מקום שטיילנו בעולם תמיד כולם התמגנטו אליך, התייעצו איתך ושינו את המסלול כדי להצטרף אליך.

"מאז שהתחלנו לצאת הבנתי שאתה לא רק שלומי שלי, אתה שלומי של כולם. בכל מקום אליו הלכתי כולם כינו אותך שלומי שלנו. גם עכשיו, במותך, בחרת להיות של כולם. היית מקור הגאווה שלי והענקת לי את כל הביטחון שאפשר... הייתה לנו זוגיות מדהימה, כואב לי שהבן שיבוא לא יזכה לחוות להכיר אותך, ולא יזכה לקבל את כל הטוב שאני ויהלי חווינו בזמן המשותף איתך".

אביו, אלי, ספד: "שלמה, הבן הגדול והבכור שלנו, היית האבא השני של הבית, תמיד דואג. כמה טוב היית. מאז שהיית קטן, תמיד היית בקדושה וטהרה. חיזקת ועזרת לנו, בכל מקום שרציתי אותך תמיד היית, מעולם לא שמעתי ממך 'לא'. ממך תמיד היה אפשר ללמוד מה זה כיבוד אב ואם... גיבור וקדוש הבן שלי הבכור, נשמתך בגן עדן".

שלומי מונצח באנדרטת "מקום בלב" לכל חללי המלחמה תושבי אשדוד.

הוא מונצח באתר ההנצחה האינטרנטי של חללי העיר אשדוד במלחמה וכן באתר ההנצחה האינטרנטי של אוניברסיטת "בן-גוריון בנגב".

בעיריית תל אביב, מקום עבודתו, הוקם בית כנסת לזכרו.

בעירו של שלומי, אשדוד, נערך טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו.

באשדוד נפתח בר לזכרו בשם "שלומק'ה", במטרה להנציח את השמחה שלו, את רוח החיים שלו ואת האור שהפיץ לכל עבר.

עירית אשדוד החליטה להעניק לשלומי לאחר נפילתו את אות "אשדוד היפה". האות הוענק למשפחתו בטקס שנערך במרץ 2025.

עמוד לזכרו של שלומי נפתח באינסטגרם תחת השם remember_shlomi_hazut.